השעה שלפני עליית השחר בהודו נחשבת לברהמה- מוהורטה, שעת הברהמן, השעה האלוהית. זמן זה נחשב לחזק מאד אנרגטית. היוגה מדגישה שוב ושוב את הקשר ההדוק בין המיקרוקוזם למקרוקוזם, בין האדם והיקום. תרגול ברכת השמש, במיוחד עם עלות השחר מבסס את הקשר הזה. הביצוע בסדר ובקצב הקבוע מסמל את הקצב של היקום והתנועה שלו ומהווה דרך בעבורינו להתאים עצמינו לקצב הזה. המתרגל עומד אל מול השמש העולה וטובל עצמו באורה בעודו מרכך ופותח את גופו כדי לבא במגע עם האור הפנימי הקיים בו. סוואמי וודה מתאר זאת כשינון הימנון פואטי של הגוף. המשנן את ההימנון הזה בגופו מתוך התמסרות יחווה את ההתעלות הטמונה בתרגול היוגי.

בסרטון הדגמה זה, יש רצף של תנוחות, מלוות בהסברים, המובילות אותנו ומסייעות להכין את הגוף לקראת ביצוע התנוחה.