גאוגרפיה קדושה
עצות האהבה הטובה: אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות
כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום
שסבלו בקור ולהטו בשמש ונצרבו.
(יהודה עמיחי: "עצות האהבה הטובה." מתוך שירי אהבה. שוקן, 1983:48)
הדרך להודו...
לו היינו מתבקשים להשיב על השאלה האם יש חובה לבקר ביוון על מנת להבין את הפילוסופיה היוונית העתיקה, את מקורותיה התרבותיים, את ההיסטוריה שלה ואת השפעתה על תרבות המערב עד עצם היום הזה -- סביר להניח שרובנו היינו משיבים בשלילה.
אולם, אם היינו נשאלים את אותה השאלה על הודו ועל הפילוסופיה ההודית, נראה כי לכל הפחות היינו מהססים מעט לפני מתן התשובה. רבים מאתנו אף היינו עונים בחיוב, כמעט באופן אינטואיטיבי, בין אם ביקרנו בהודו ובין אם לאו.
גם ללא היכרות מעמיקה עם מגוון הזרמים הדתיים וההגותיים שצמחו בהודו כבר במאות הראשונות של האלף הראשון לפנה"ס, משהו בחוויה שלנו במפגש עם הודו, ישיר או באמצעות טקסטים, מעורר את התחושה שיש קשר וזיקה בין האדם והעולם שסביבו, השונה באופן מהותי מזו שאנו חווים במציאות של המערב במאה ה-21.
כמילותיו של יהודה עמיחי: עד היום לוקחים "הבתים" בהודו מאבני המקום...
משמעות החוויה הישירה בפילוסופיה ההודית
הפילוסופיה ההודית תמיד הדגישה את חשיבות החוויה הישירה, את הפניה לבסיס החווייתי והחושי של המחשבה ואת המפגש הבלתי אמצעי בין האני לאחר. אפשר שמכאן כינויין של המסורות ההגותיות הקלאסיות בסנסקריט הוא 'darśana' ('התבוננות', 'נקודת מבט', 'מפגש'). מושג זה מתאר גם את אחת מנקודות השיא של העשייה הדתית בהודו -- המפגש בין האדם לאלוהות (בהינדי darśan). מפגש כזה, כפי שמתאר אותו יוחנן גרישפון הוא "רגע של שינוי נקודת הראות, שבו נוכח האדם בקיומו מזווית ראיה חדשה" (מתוך: הינדואיזם: מבוא קצר, אונ' ת"א ומפה, 2005:80).
המפגש הבלתי אמצעי עם הודו, על תרבותה וזרמיה הרוחניים פותח בפני המבקר בה, ובמיוחד מתרגל היוגה, הבנות ותובנות הקשורות לא רק להודו אלא גם לו עצמו. זאת ועוד, בפילוסופיה ההודית נקודת מבט היא תמיד אחת מתוך כמה נקודות אפשריות. האפשרות כי יש נקודת מבט אחרת, מדוייקת יותר, מבוססת יותר, המתרגמת טוב יותר את המפגש של האדם עם העולם – תמיד מונחת לפתחו של המתבונן.
ההאטה-יוגה והקשר בין גוף האדם לעולם
המסורות ההגותיות בהודו, ובראשן היוגה, מדגישות כי לא ניתן להבין נכוחה את טבעו האמיתי של האדם, את טבעו של העולם הסובב אותו ואת הזיקה בין האדם לעולם, מתוך ניתוח אנליטי או לימוד של טקסטים: הידיעה הנכונה (vidyā) נחשפת תוך כדי הסרה של קליפות הידיעה המוטעית (avidyā).
עבור מרבית ענפי הפילוסופיה בהודו הסרת הקליפות הללו כרוכה ואף מותנית בהסרת מעטפות הגוף (kośa). מעטפות אלו הן השכבות החומריות הממסכות את העצמי המתבונן. הן שכבות של הרגלים, מנהגים ותפיסות המונעות ראיה צלולה של המציאות החיצונית והפנימית.
השלת השכבות הללו מתאפשרת באמצעות שילוב בין תרגול גופני, נשימה והתבוננות (מדיטציה) המובילים להבנה ישירה של טבעו של האדם וטבעו של העולם. החוויה הפיזית הינה, אם כן, מרכיב מהותי בתהליך הידיעה. אולם, לא מדובר רק בחוויה פנימית, אלא גם במגע בלתי אמצעי בין התודעה לגוף הפיזי ולכל מה שמחוצה לו ובזיקה שביניהם.
מסורת ההאטה-יוגה (Hatha Yoga) ממקדת את מבטה אל קיומה של זיקה זו בין האדם ועולמו הפנימי,לבין הקוסמוס כולו. המסורת מצביעה על זהות בין הקוסמוס (המקרו) והגוף (המיקרו). זהות זו אינה תיאורטית, אלא מתרחשת באופן ממשי. תרגול היוגה חושף את הקשרים בין כל איבר בגוף לבין איברי היקום -- החל באובייקטים פיזיים כגון הרים ונהרות ועד העולמות השונים המרכיבים אותו כמו למשל הבסיס (kūrma) והעולם העליון פראפרה-לוקה (Parāpara-loka).
על כך מעידה דוקטרינת הנאטהה-יוגיים המציינת כי מה שנמצא כאן (בגוף) נמצא בכל מקום אחר; מה שלא נמצא כאן, אינו נמצא בשום מקום; מי שמזהה את העולם בתוך גופו, אכן הוא זה היודע את גופו.
בשיווה סמהיטא (Śiva Samhitā) משורטטת מפה פיסית של העולם כמצויה בתוך הגוף:
בתוך הגוף הזה מצוי הר מרו המוקף בשבע היבשות
יש בו נהרות, ימים, הרים ושדות וגם את שומרי השדות;
ובתוכו נמצאים כל החוזים הקדמונים וחכמי העם והכוכבים וכוכבי הלכת;
ואתרי צליינות מטהרים ומקדשים על אליהם השונים.
ונעים בו גם הירח והשמש האחראים על הבריאה והכיליון;
ונמצאים שם גם חמשת היסודות – החלל, הרוח, האש, המים והאדמה.
כל היצורים שבשלושת העולמות נמצאים בגוף
וביושבם סביב הר מרו, הם מבצעים את מלאכת יומם.
מי שיודע את כל זה הוא יוגי, אין בכך ספק! (Śiva-Samhitā 2.1-5)
מפה זו מייצגת את כל הפרטים המרכיבים את היקום, מן הגס ועד המעודן ביותר. היא מצביעה על חשיבות זיקת הגוף, על כל חלקיו, לעולם הרחב. הגוף נחווה כמרחב בו מתקיים המפגש בין האלים לבין האדם ובו מבוצעים הריטואלים. כמילותיו של טירומולר הגוף הוא משכן האל "deva-alaya"
(Thirumoolar, Siddhar, Thirumandiram. vol.1, 72).
אולם, כשם שהגוף מהווה מקדש לאלים ומפה של היקום ואתרי העליה לרגל, כך גם המקדש ואתרי העליה לרגל מהווים מפה של הגוף. מפת המקדש מסמלת גם את מסעו הרוחני של האדם לתוך עצמו. עבור הודים רבים, המפה המשמעותית לפיה הם תופסים את המרחב שנקרא הודו ושלפיה הם נעים במרחב הזה, היא מפת המקדשים ואתרי העלייה לרגל -- הרים, נהרות, אגמים, ערים ויערות. עבורם, הגיאוגרפיה של הודו היא גיאוגרפיה קדושה ואין הפרדה בין מפה זו ובין גופם-שלהם.
בדמיון התרבותי בהודו, המקדש הוא השתקפות של הגוף, שהוא השתקפות של העולם, שהוא השתקפות של המקדש. לשוטט במקדש משמעו לשוטט בגופו של העולם, משמעו לשוטט בתוך גופך שלך.
המסע להודו כמסע להכרת הגוף: לחוות את הודו בצורה ישירה
ניתן להבין את האמור לעיל באמצעות תרגול פשוט:
דמיינו את עצמכם משוטטים בין איבריה של הודו מתוך תודעה הפתוחה לזיקות הללו שבין רבדיה השונים של המציאות, בין איברי גופכם והעולם.
המשיכו ודמיינו את עצמכם מתרגלים יוגה עם שחר למרגלות המקדש הענק לאל בריהדישוורה (Brhadīśvara) שבטנג'אוור (Tañjāvūr), כשרגליכם הנטועות באדמה הן יסודותיו וקודקוד ראשכם -- קצה כיפתו.
ראו את עצמכם מטפסים בדומייה, בפתיחות ובקשב במעלה ארונאצ'לה (Arunācala) -- ההר הקדוש, התגלמותו של האל שיווה (Śiva), עליו חי היוגי רמנמהארשי (Ramanamahārsi) -- כפי שאנו מטפסים במעלה עמוד השדרה, הר מרו של גופנו.
דמו בנפשכם כי אתם עוצרים במערות בהן ישב רמנמהארשי למדוט ממש כשם שאתם משתהים בצ'קרה זו או אחרת במסע התודעה מעלה ופנימה.
עצרו לנשום נשימה מעודנת והניחו לפראנה לזרום בנאדיז, נהרות הגוף, כשם שהמים זורמים בחופשיות בנהר הקאוורי (Kāverī) הקדוש – שהוא גופה של האלה, לצידה אנו יושבים במדיטציה.
הנה חוברים להם בצורה הרמונית האנטומיה של הגוף, הפיסיקה של החומר, והמציאות המטאפיסית...
אחרית דבר
יש שיאמרו כי כל זה יכול לקרות בכל מקום. היוגה הזו מתקיימת בעולם, לא רק בהודו. אך בהודו, היוגה -- השיקוף ההדדי בין הפנים והחוץ, בין המיקרו-קוסמי והמקרו-קוסמי -- נגלית לעיננו בעוצמה על כל צעד ושעל, בכל מפגש עם טקסט, עם מופעי הטבע ועם המקדשים. וכמובן גם במפגשים עם בני האדם הנקרים על דרכינו -- עולי רגל, סגפנים, רוכלים בשווקים, מורים ותלמידים באשרמים והאדם הפשוט ברחוב, אשר בדרכו הביתה עם ערב עוצר לפני מקדשון רחוב קטנטן לאל גנשה, קד קידת ברכה, לוחש מנטרה לכבודו וממשיך הלאה.
ברגעים הללו, ניתן לא רק להבין את היוגה, אלא ממש לחוות אותה בגופנו -- את החיבור שבין האדם לעולם, בין הפנים והחוץ בין הנגלה לנסתר ובין החומר לרוח. ברגעים אלו אנחנו יכולים להבין מדוע צמחה היוגה דווקא בהודו ומדוע ביקור בהודו, בנהרותיה ובמקדשיה, יכול להיות מובן ונחווה כביקור בתוך גופנו שלנו.
(* כל התרגומים מסנסקריט על-ידי רפי פלד ויעל זיו)
מאמר זה התפרסם גם ב-NRG