תנוחת ברכת השמש (Surya Namaskar) בתרבויות רבות האור מסמל מודעות והארה. המקור הראשון של האור היא השמש כמובן ובמסורת ההודית סגדו לה. השמש, סוריה, נחשבה ללב הפיזי והרוחני של עולמנו, נשמתו של היקום. אור השמש נתפסה כמסמלת את כח האבחנה והחכמה ואילו חומה סימל אהבה. אחת הדרכים לכבד ולהוקיר את השמש היא דרך הרצף הדינאמי של האסאנות – ברכת השמש, השתחוות לשמש. כל ברכה לשמש מתחילה ומסתיימת באנג'לי מודרה, הצמדת כפות הידיים אחת אל השניה ואל הלב. המיקום אינו מקרי, רק בלב יש ידיעה ברורה של האמת, הלב, כמו השמש, הוא מיקומו של הנשמה. זהו המקום ממנו זוהר אור הידע בגופינו. ברכת השמש השעה שלפני עליית השחר בהודו נחשבת לברהמה- מוהורטה, שעת הברהמן, השעה האלוהית. זמן זה נחשב לחזק מאד אנרגטית. היוגה מדגישה שוב ושוב את הקשר ההדוק בין המיקרוקוזם למקרוקוזם, בין האדם והיקום. תרגול ברכת השמש, במיוחד עם עלות השחר מבסס את הקשר הזה. הביצוע בסדר ובקצב הקבוע מסמל את הקצב של היקום והתנועה שלו ומהווה דרך בעבורינו להתאים עצמינו לקצב הזה. המתרגל עומד אל מול השמש העולה וטובל עצמו באורה בעודו מרכך ופותח את גופו כדי לבא במגע עם האור הפנימי הקיים בו. סוואמי וודה מתאר זאת כשינון הימנון פואטי של הגוף. המשנן את ההימנון הזה בגופו מתוך התמסרות יחווה את ההתעלות הטמונה בתרגול היוגי. בסרטון הדגמה זה, יש רצף של תנוחות, מלוות בהסברים, המובילות אותנו ומסייעות להכין את הגוף לקראת ביצוע התנוחה.