ध्यान​

דהייאנה (מדיטציה)

בחינוך שאנו מקבלים בבית ובמסגרות אחרות, מאמנים את המוח שלנו לבצע מטלות מגוונות אבל לא מחנכים אותנו להתבוננות מעמיקה ושקטה פנימה. היוגה מזמינה אותנו לתרגל וללמוד דפוסי פעולה אחרים בהיבטים רבים. במדיטציה, המתרגל לומד להיות מתבונן ונוכח בהווית הגוף, הנשימה והתודעה.

​

מדיטציה היא מודעות רגועה, נטולת מאמץ והישגיות, הממוקדת בהווה, בכאן ועכשיו, וכרוכה ביכולת לראות נכוחה. בתרגול זה משתמשים בטכניקות הממקדות את התודעה באובייקט אחד, ויזואלי, שמיעתי או תחושתי. באמצעות המיקוד, המיינד נרגע ונוצרות בהירות מחשבתית ושלווה עמוקה.

​

המוח שלנו עסוק כמעט ללא הפסקה במחשבות, בניתוח מצבים, בזיכרונות, ברגשות ובחלימה בהקיץ. במדיטציה אנחנו לא מנסים להילחם בהם או לרוקן מהם את התודעה. אלא, באמצעות המיקוד באובייקט אחד אנו מסיטים מהם את המבט ומאפשרים למוח להיעשות צלול ורגוע. באמצעות אי השקעת אנרגיה בהם, התהליכים המנטליים נרגעים.

הטכניקות השונות של המדיטציה מזמנות לנו חוויה של ערנות, חדות, מודעות עצמית והתבוננות אובייקטיבית.

עם הזמן המדיטציה משפרת את התפקוד שלנו, הפיזי והמנטלי. היא יוצרת בהירות מחשבה, וממתנת את הלחצים ודאגות היומיום. באמצעותה אנחנו לומדים לפעול בשגרה, באופן מודע, קשוב ונוכח יותר ולראות את הדברים כמות שהם. מדיטציה הופכת גישה לחיים ולא רק משהו שאנו מתרגלים חצי שעה ביום.

           

כשם שתרגול האסנות דורש זמן רב על מנת להגמיש את שרירי הגוף ולחזק אותם כך גם המדיטציה דורשת תרגול עקבי לאורך זמן.

 

אלה המתרגלים בדרך קבע יעידו כי ההשפעות המיטיבות מורגשות מהרגע שבו ההתנגדות הראשונית של המיינד מתמתנת.  

התודעה, כפי שמתאר זאת וישנו דבננדה, בדומה לסוס פרא, מתנגדת לכל ניסיון לשלוט בה, אך בסוף מתרצה וכך המתרגל חווה שחרור ממתח גופני ונפשי, מערכת החיסון שלו מתחזקת, והוא נע בעולם מתוך איזון הרמוני.

​

 

The body is not to the hathayogin a mere mass of living matter, but a mystic bridge between the spiritual and the physical being.

Aurobindo